הרשמו לרשימת התפוצה

קבלו עידכונים על פעילויות קרן דפנה

מערכת דיוור אלקטרוני  - אקטיבטרייל
23.05.2016

שמות את האמהות היחידניות במרכז

שריל סנדברג חשבה מחדש על דוקטרינת Lean In לאחר שהתאלמנה. המסקנה: אמהות יחידניות מתמודדות עם קשיים בלתי אפשריים וכחברה, עלינו לספק להן את כל התמיכה שבאפשרותו לתת. תרגום: יעל זליגמן. 

הפוסט הויראלי המקורי של שריל סנדברג תורגם ע"י יעל זליגמן מתוך רצון להנגיש לקוראות נוספות את הפוסט שדבר אליה ואנחנו מודות לה. 

 

ביום האם אנחנו חוגגים את כל האמהות. השנה אני חושבת במיוחד על אמהות רבות ברחבי הארץ והעולם שמגדלות את ילדיהן לבדן.

 

נשים הופכות לחד-הוריות מסיבות שונות: מות בן/בת הזוג, התפרקות של זוגיות, בחירה. לפני שנה וכמה ימים הצטרפתי אליהן.

 

עבורי זה עדיין עולם חדש ובלתי מוכר. לפני זה, לא ממש הבנתי. לא באמת קלטתי כמה קשה להצליח בעבודה כשאת מוצפת במה שקורה בבית. לא ידעתי כמה פעמים אביט בפניהם הבוכיות של בני או בתי ולא אדע איך לעצור את דמעותיהם. כמה פעמים אתקל בדברים שדייב ואני לא הספקנו לדבר עליהם, ואני צריכה לטפל בהם לבד לגמרי. מה דייב היה עושה אילו הוא היה כאן?


לא ידעתי כמה תכופות יזכיר העולם לילדיי ולי את מה שאין לנו – ריקוד אבות-בנות בערב הורים בביה"ס. אחי אומר שעד שאיבדנו את דייב, גם הוא-עצמו לא היה מודע כמה אירועי "אבות" יש בביה"ס הממלכתי ביוסטון, וכמה קשה זה לילדים שאין להם אב.
לאמהות יחידניות רבות, זה העולם היחיד שהן מכירות. מידי יום ביומו הן מקריבות דברים, הודפות מחסומים, ומקיימות משפחות לתפארת למרות משאבי האנרגיות והזמן שזה דורש מהן.


אני מבינה כעת עד כמה התמזל מזלי לא לחוש בעול הכלכלי שאמהות יחידניות רבות ניצבות בפניו. עוני הוא אחת ההשלכות הנסתרות והמרסקות ביותר עבור נשים שחוות אבדן. עד הגיען לגיל 65 אחת מחמש אלמנות בארה"ב תחיה בעוני. מי שאינן נשואות או זוגות חד-מיניים שאיבדו בן/בת זוג, פגיעים אף יותר משום שהאלמנות אינן זכאיות לאותם פיצויים וסיוע כמו של מי שהיו נשואים כזוג הטרוסקסואלי.


אני גם בת מזל משום שאני מוקפת משפחה וחברים שעשו רבות כדי לתמוך בי ובילדיי לאורך כל הדרך. אין לי איך להודות להם על כל הזמן והאהבה שקיבלנו מהם. ועדיין, היעדרו של דייב נוכח בחיינו יום-יום ואילץ אותי להגדיר מחדש מה זה להיות אמא. לפני שדייב נפטר, היה לי פרטנר לחלוק עימו את השמחות והאחריות שבהורות. לפתע, בלי שום התראה נותרתי לבד.

הדגשתי כמה זוגיות אוהבת ותומכת יכולה להיות קריטית עבור אישה, גם מבחינה אישית וגם מקצועית – וכמה חשוב היה דייב בשביל הקריירה שלי ובשביל התפתחות ילדינו. אני עדיין מאמינה בזה.

היו שאמרו שלא הקדשתי מספיק מקום לכתיבה על הקשיים בפניהם ניצבות נשים שיש להן זוגיות בלתי תומכת, או אין להן זוגיות כלל. הם צדקו. אני לעולם לא אדע ואבין את כל האתגרים הניצבים בפני אמהות חד הוריות, אבל אני מבינה הרבה יותר לעומת מה שהבנתי לפני שנה.


הדעה הרווחת בתרבות שלנו, לפיה לכל ילד/ה יש זוג הורים הטרוסקסואלים נשואים – פג תוקפה. מאז תחילת שנות השבעים מס' האמהות היחידניות בארה"ב כמעט הוכפל. נכון להיום, קרוב ל- 30% מהמשפחות הן חד-הוריות, ומתוך אלה 84% הן משפחות שבראשן אם יחידנית. ואף על פי כן הגישה והמדיניות שלנו אינן משקפות זאת.


אמהות יחידניות פורצות קדימה (leaning in) כבר הרבה מאוד זמן, מתוך הצורך והרצון לספק ולהעניק לילדיהן את הטוב ביותר. קוני ספרקס, מייסדת המעגל "פורצות קדימה" לאמהות יחידניות, הייתה בעצמה קורבן לאלימות במשפחה, ועזבה את האיש שהתעלל בה עם 4 בנות שגידלה לבדה במו ידיה. היא עבדה קשה כדי להראות לבנותיה איך נראית עמידה נחושה, בעודה מרוויחה את התואר שלה-עצמה בקולג', תוך עידוד בנותיה לרכוש השכלה גבוהה. משם המשיכה קוני וייסדה את חברת Wade Co. Capital העוזרת לנשים להתחיל עסקים עצמאיים משלהן.


ביום האם, אני רוצה לחגוג את קיומן של נשים כמו קוני. לדעתי אנו חבים לאמהות יחידניות את ההכרה בזה שהעולם אינו מקל עליהן בשום צורה, בעיקר כאלה שנאבקות לא להיקלע לחובות. 40% מהמשפחות שבראשן אמהות יחידניות בארה"ב חיות בעוני, לעומת 22% מהמשפחות שבראשן אב יחידני, ורק 8% מקרב משפחות בהם ההורים הם זוג נשוי. עבור אמהות יחידניות לא-לבנות, המצב גרוע אף יותר: 46% מהמשפחות שבראשן אם חד-הורית שחורות או היספנית – חיות בעוני.


להורים יחידנים רבים אין רשת בטחון. 35% מהאמהות היחידניות חוות אי-ביטחון מבחינה תזונתית, ורבות-רבות עובדות ביותר ממשרה אחת – בלי לספור את המשרה שמחכה להן בבית בטיפול בילדיהן. מחלה או ימים בלי משכורת – פירושם בחירות בלתי אפשריות. אם יחידנית מסן חוזה דיווחה שבכל חודש היא נאלצת לבחור אם לשים אוכל על השולחן, או לשלם את חשבון הטלפון הנייד שלה. בפעמים בהן היא בוחרת באוכל – היא מעבירה את לילותיה במשמרות ערב-ולילה בדאגה אם בנה הגיע הביתה בשלום בעוברו בשכונה המסוכנת שלהם, שכן אין הוא יכול להתקשר אליה.


ארה"ב היא המדינה המפותחת היחידה בה אין שום תשלום עבור שום חלק מחופשת הלידה. כשליש מהאמהות העובדות אינן זכאיות לשום תשלום או טיפול רפואי כשמישהו מבני המשפחה חולה. במקום לספק תמיכה, לעיתים קרובות מדי אנו משאירים אותן להתמודד עם כל הקשיים בעצמן. ובכל זאת רבות מהן נותנות את כל מה שבאפשרותן כדי לגדל ילדים מדהימים.


עלינו לחשוב מחדש על המדיניות הציבורית והתוך-אירגונית שלנו ככל הנוגע לכוח העבודה, ולהרחיב את הבנתנו באשר למהי משפחה. עלינו לבנות עולם בו משפחות יקבלו חיבוק וחיזוק ואהבה בלי קשר לכמה הן מתאימות ובעיניי מי. עלינו להבין שדרושה קהילה כדי לגדל ילדים, ושרבות מהאמהות היחידניות שבינינו זקוקות וראויות לתמיכה קהילתית רבה ורחבה הרבה יותר. אנו חבים להם ולילדיהן את האפשרות להצליח יותר. עלינו לעשות יותר כמנהיגים, כקולגות, כשכנים וכחברים.


להיות אמא זו העבודה החשובה והכי מלמדת ענווה שהייתה לי מעולם. כמו שאנחנו חוגגים אמהות, בצדק, עלינו להודות באופן מיוחד לנשים שמגדלות את ילדיהן לבדן. בואו נבטיח לעשות יותר כדי לתמוך בהן כל יום

 

בתמונה שמלווה את הפוסט בעמוד הבית: פלורנס אואן תומפסון, שתועדה בצילום האיקוני של הצלמת דורותיאה לאנג - Migrant Mother. תומפסון אמנם לא היתה אם יחידנית, אך התמונה, שצולמה בתקופת המשבר הכלכלי בארה"ב, מעבירה היטב את דאגתה לגורל ילדיה והתמודדותה עם קשיים כלכליים וקיומיים.