הרשמו לרשימת התפוצה

קבלו עידכונים על פעילויות קרן דפנה

מערכת דיוור אלקטרוני  - אקטיבטרייל
29.08.2017

תקוות לשנה החדשה

מערכת החינוך יכולה להיות אבן היסוד של חברה ישראלית שוויונית יותר והיא יכולה להיות גורם מנציח של אי שוויון. מחשבות וברכה לרגל תחילת שנת הלימודים.

ב-1 בספטמבר תיפתח שנת הלימודים תשע"ח. 2.2 מיליון ילדים וילדות יכנסו בשערי מערכת החינוך השנה, מגן חובה עד כיתה י"ב. מתוכם, 163,000 ילדות וילדים יעלו לכיתה א'. באופן לא מקרי הנתונים העדכניים הללו אינם כוללים התפלגות מגדרית. אבל בואו לא נקדים את המאוחר.

יותר מ-2 מיליון ילדות וילדים, מלאי/ות התרגשות וחשש, אולי שמחה וגם פחד, יתחילו את שנת הלימודים 2017-2018. את פניהם יקבלו, על פי נתונים  אשתקד, 164,335 מורות/ים; וליתר דיוק,  132,957 מורות ו-30,738 מורים. לכן, נתכבד ונכתוב בלשון אישה: מורות.

האימהות והאבות, מותשות/ים משהו מהחופש הגדול, מהלהטוטים האינסופיים של "למצוא סידור לילדות/ים", מרוששים/ות מהוצאות הקיץ ומההצטיידות לקראת שנת הלימודים החדשה, ילוו את הילדות/ים ביום הזה בתערובת של הקלה והתרגשות, וגם חשש ושמץ של פחד, והרבה תקווה שתהיה להם/ן, ליקרות/ים לנו מכל, שנה טובה ומוצלחת. באמת.

והילדות/ים? חלקן/ם יצעדו בבטחה שבאה מניסיון ואולי אפילו התרגשות לפגוש שוב את החברות/ים, לראות את הכיתה החדשה, לראות את המורה החדשה. חלקן/ם ייצמדו לרגל של אמא או אבא בחשש גדול. חצר בית הספר תיראה להן/ם ענקית ואינסופית. חלקן/ם כבר יילכו או ייסעו לבד, כי הם כבר גדולות/ים, וחלקן/ם ייבקשו מאמא או אבא שלא יעזבו כל כך מהר. כי לכל ילדה וילד קצב משלו/ה. 

 

teacher small girls

 

חלקן/ם יילמדו בכיתות צפופות במיוחד, וישאלו את עצמם/ן איך המורה בכלל תספיק להכיר אותם/ן ואיך ימצאו את מקומם/ן בדחיסות הזו. חלקם/ן ילמדו במבנים ארעיים, מלוהטים בשמש של שלהי קיץ. חלקם/ן ישלפו קלמרים חדשים ונוצצים שנשלפו מתוך ילקוטים חדשים לא פחות, וחלקם/ן לא. לחלקם/ן תהיה ארוחת עשר מפנקת, ולחלקם/ן לא. חלקם/ן יפחדו לצאת לחצר בהפסקה, כי מישהו יציק להם/ן, ילעג להם/ן או ינהג כלפיהם באלימות. כי מערכת החינוך היא בבואה של החברה הסובבת אותה, על כל אי השוויון שבה, על חוסר הסובלנות שבה, על האלימות שבה.  

לחלקם/ן כבר מצפה שנה עמוסה בהכנות לבחינות ובגרויות או מעבר לחטיבת ביניים או לבית ספר תיכון חדש. חלקם/ן יצעדו לקראת האתגר החדש הזה בידיעה שיש להם הפנאי הפיזי והרגשי להתמודד בהצלחה, וחלקם/ן יגיעו לבית הספר כשהם נושאים/ות איתם דאגות של מחסור ושל קושי או סוד כבד ומעיק. את חלקם/ן מערכת החינוך תטפח ותעודד, ואת חלקם/ן היא תפלוט, תנשיר או תהיה עיוורת למצוקתם/ן.

אבל למה לקלקל את חגיגיות מעמד פתיחת שנת הלימודים בדיבורים על אי שוויון? כי מערכת החינוך לא רק משקפת את אי השוויון והיעדר הצדק החלוקתי המתקיימים מחוץ לכותלי בתי הספר; למערכת החינוך יש הכוח להנציח ואף להעמיק את אי השוויון החברתי, הכלכלי, האתני, הלאומי והמגדרי. אי שוויון שאף נושא שנתי כמו "קבלת האחר" לא ימחק אותו ולא יצמצם אותו. אי שוויון שרק חלוקה צודקת והוגנת של משאבים וכבוד אמיתי ועמוק למגוון חברתי, תרבותי ומגדרי יכולים להתחיל לתקן אותו. כי למערכת החינוך יש פגמים של עיוורון תרבותי ומגדרי, וכלים שמנציחים אי שוויון כמו הסללה ומגדור. כי מערכת החינוך שלנו על תקציביה, מפקחיה ופקידיה טרם השכילה להעניק לכל תלמיד/ה את רשת הביטחון החיונית לצמיחה.

למען ההגינות, מערכת החינוך אינה יכולה לפתור לבדה את כל בעיותיה של החברה. גם המורה המופלאה ביותר – ויש רבות כאלה – איננה קוסמת ואינה יכולה לחולל נסים.

אבל מערכת החינוך יכולה להחליט שהיא אינה נותנת יד להנצחה של פערים, שהיא אינה תורמת לקיבוע של סטריאוטיפים שיש להם השלכות מרחיקות לכת על המשך החיים. למשל, מערכת החינוך שלנו היא עדיין ממוגדרת. היא עדיין עיוורת לא פעם ליכולות ולצרכים הלימודיים, הרגשיים והחברתיים הייחודיים של בנות ושל בנים. היא עדיין מעודדת יותר הישגיות אצל בנים והיא עדיין מסלילה בנות וגם בנים מהר מדי, מוקדם מדי. והיא טרם השכילה להפוך את הכיתה למרחב בטוח ושוויוני לבנים ולבנות גם יחד.

אבל זוהי תחילתה של שנה, ונדרשת מידה נכונה של חגיגיות ומינון נכון של תקווה ואיחולים מעומק הלב. וברחבי הארץ יש אינספור מורות חדורות תחושת שליחות ואהבה עמוקה למקצוע ותלמידים/ות, ויש יותר מ-2 מיליון ילדים/ות סקרניים/ות ותאבי/ות ידע, ואימהות ואבות שרוצים/ות בשבילם/ן את הטוב ביותר. זוהי תחילתה של שנה ואל בתי הספר ייכנסו בשבוע הבא הדור הבא של א/נשי רוח ומעשה, היוצרות/ים והמנהיגים/ות של העתיד; המורים/ות, המוזיקאים/ות, המהנדסים/ות והמדענים/ות של המחר; הבלוגרים/ות והאדריכליות/ים ובעלי/ות המלאכה של המשך האלף. 

 girls dancing

   

      אז נאחל להן ולהם, לילדות ולילדים, לנערות ולנערים,

      שנה טובה באמת.

      שנה של יותר חלומות גדולים ופחות הסללה 

שנה של יותר "כל הכבוד!" ופחות "אתה מסוגל ליותר" ו"את ילדה ממש טובה" 

שנה של יותר הוקרה למורות שעושות את המיטב בתנאים בלתי אפשריים 

שנה של יותר סובלנות ומגוון ופחות אלימות מכל סוג שהוא 

נאחל להן ולהם שיזכו למורות עם זיק של שליחות בעיניים ויכולת לראות כל תלמידה ותלמיד על היכולות, החוזקות והצרכים שלה ושלו. 

נאחל להן ולהם שבית הספר יהיה מרחב בטוח מכל בחינה; מקום לגלות, לחקור ולצמוח 

נאחל להם שנה שתחגוג באמת רב גוניות תרבותית, אתנית, לאומית ומגדרית 

ונבטיח להן ולהם להשתדל ולהמעיט ככל האפשר במשפטים כגון: 

"ג' מציק לך כי הוא מחבב אותך"; כי אולי אם נפסיק לומר את זה, ג' ויתר הבנים יפתחו כלים חדשים לביטוי רגשי 

"בנים לא בוכים"; למה, בעצם? 

"את אכן מתקשה בחשבון"; כי ביחד נתגבר גם על הקושי 

ונבטיח לא לשלוח את הבנות לעשות "דברים של בנות" (מה זה, בכלל?) בזמן שניתן לבנים גישה למגרש הכדורגל; 

ונבטיח לא לגרום לילדות בנות שמונה או לנערות בנות 15 להתבייש בגוף שלהן, ונלמד אותן לחגוג את מי שהן. 

שתהיה שנה טובה. באמת.