הרשמו לרשימת התפוצה

קבלו עידכונים על פעילויות קרן דפנה

מערכת דיוור אלקטרוני  - אקטיבטרייל

ח"כ קסניה סבטלובה / ד"ר נוואל אל סעדאווי

ח"כ קסניה סבטלובה, אחת מנבחרות הציבור המחוייבות ביותר שלנו, שסיקרה כעיתונאית ומזרחנית את המזרח התיכון לפני שנבחרה לכנסת - כותבת לנו על אחת הגיבורות הגדולות של האזור כולו, ד"ר נוואל אל סעדאווי.

נוואל

 

כשנתבקשתי לכתוב על אישה מוסלמית שהשפיעה באמת וגרמה לשינוי, לא התלבטתי רבות בטרם החלטתי.

בעיניי, הגיבורה האולטימטיבית היא נוואל סעדאווי,نوال السعداوى רופאה וסופרת, פעילת זכויות אדם חסרת מורא שמסמלת את הכוח הנשי בהתגלמותו.

ייתכן שאני מרגישה קירבה מיוחדת לסעדאווי כיוון שגם סבתי היתה רופאה ששברה כל מוסכמה אפשרית – התקבלה ללימודי רפואה למרות ההגבלות שהוטלו אז על יהודים, שימשה כרופאה צבאית במלחמת העולם השנייה ולימים היתה לנוירולוגית בכירה באחד מבתי החולים הגדולים במוסקבה. כאשר לראשונה שמעתי על נוואל סעדאוי, שלא רק הפכה לרופאה ועשתה קריירה מוצלחת אלא גם גרמה לשינוי עצום בתודעה העולמית בדבר המנהג הברברי של מילת נשים, "החיתאן" (כריתת הדגדגן), ידעתי שמדובר באישה שניחנה באומץ לב ונחישות בלתי רגילים.

נוואל סעדאווי נולדה בבית של משכילים ואביה שימש כפקיד בכיר במשרד החינוך המצרי. כל זה לא הועיל כאשר בגיל שש לקחו אותה וגררו בכוח לחצר על מנת לבצע את המילה שלדבריה פצעה את גופה ואת נשמתה לעד.

בספרה "זיכרונותיה של אישה רופאה" (זהו אחד מ-67 ספרים שכתבה, ביניהם "אישה בנקודת אפס" ו"הפנים החבויות של חווה"), סעדאווי מספרת את הסיפור שאף אחד לפניה לא סיפר – של האומללות הנשית, דיכוי אכזרי, מנהגים עתיקים אכזריים וזלזול מוחלט בערך האישה כאדם חופשי. 

היא, שכמעט אולצה להתחתן בגיל 10 (החתונה בוטלה אחרי התערבות של אמה), יצאה בזעם כנגד המשפחה הפטריארכלית שמקדשת את "הכבוד" אבל לא מהססת לפגוע בבנותיה ונגד הממשל האדיש שמשתף פעולה עם הקיצונים האסלאמיים. היא שילמה על כך מחיר יקר - בתקופתה של אנוואר סאדאת אז גבר הטרנד האסלאמי מאוד, נאסרה ובילתה שנה בבית הסוהר. לאחר מכן כתבה עוד ספר חושפני במיוחד, "זיכרונות מכלא נשים". האיומים על חייה אילצו אותה לעזוב את מולדתה ולנסוע לארה"ב לכמה שנים, אך ברגע שהתאפשר לה חזרה למצרים ולמאבקה שמעולם לא פסק. 

כ-2 מיליון בנות ברחבי העולם חשופות למנהג המזעזע של מילת נשים מדי שנה. במצרים עד היום החיתאן מבוצע בכ90% מהנשים והנערות. לעיתים קרובות הניתוח מסתיים בטרגדיה – נכות או, יותר גרוע, מוות מדימום חזק או זיהום.

מצרים העבירה מספר חוקים למניעת החיתאן, אך אינה אוכפת את החוק הזה דיו ורק לאחרונה נפטרה עוד נערה צעירה שעברה את ההליך הקשה. נוואל סעדאווי קשרה את החיתאן לפוליטיקה גברית שוביניסטית, שהרי בקוראן אין שום אזכור למנהג הזה ותחילתו במדינות אפריקאיות מאות שנים לפני הופעת האסלאם. למרות הניסיונות של השלטונות להיפטר ממנה, להרחיק אותה מאוניברסיטאות ומקומות ציבוריים, נוואל סעדאווי הפכה לאחד הסמלים הבולטים של המאבק למען זכויות נשים במצרים וגם היום ביתה מלא בצעירים וצעירות שנמשכים לאישה המדהימה הזאת שאינה עוצרת לרגע למרות שכבר מזמן חצתה את ה-80. היא חזתה עוד לפני עידנים שהרדיקליזם הדתי גובר בכל העולם ולצערנו – צדקה בגדול. את החיבור הקטן הזה על נוואל סעדאווי אסכם עם ציטוט עוצמתי שנכון לא רק למצרים אלא גם לישראל ולחברות רבות אחרות במזרח התיכון ובעולם: "כאשר נותנים כוח לקבוצות דתיות, דיכוי הנשים גובר. דיכוי נשים קיים בכל הדתות".

תרגום לעברית של ראיון עם נוואל סעדאווי ברדיו אל שמס, 2011

https://haemori.wordpress.com/2011/03/03/alsaadawi/

 

פוסט זה הוא חלק מפרוייקט רמדאן נשי.