הרשמו לרשימת התפוצה

קבלו עידכונים על פעילויות קרן דפנה

מערכת דיוור אלקטרוני  - אקטיבטרייל
Sarit and Fida 183
שם:פידא טבעוני אבו-דבאי ושרית לארי
תפקיד:מנכ"ליות שותפות
ארגון:מהפך-تغيير
אתר אינטרנט:http://mahapach-taghir.org/he/    

עמותת מהפך-تغيير היא ארגון יהודי-פלסטיני, פמיניסטי, לשינוי חברתי דרך חינוך והעצמה קהילתית, הפועל למען שוויון הזדמנויות וצמצום פערים חינוכיים וחברתיים. החזון של מהפך-تغيير הוא חברה צודקת,  בה שורר שוויון הזדמנויות סוציו-אקונומיות וחינוכיות לכולם ולכולן, ובה מרחב אזרחי פעיל, דמוקרטי וחזק.  

ראיון עם פידא נערה אבו-דבאי ושרית לארי, מנכ"ליות שותפות במהפך-تغيير

 

ספרו לנו על הדרכים והערכים שלכן

שרית: ״לא הייתי בארץ 10 שנים. עשיתי דוקטורט באמריקה. חייתי ביוון. היה משהו בריחוק מישראל שהקל עלי מאוד. פחות  מתח ושיברון לב. לא חשבתי אני אחזור. בקיץ 2011 התחלתי להבין שאני חוזרת לארץ. זה קרה בצורה פתאומית – התגבשות של הבנה מאוד פשוטה ומאוד חזקה שהמקום שלי הוא פה. חזרתי שנה וחצי אחרי. ואחרי בערך שנתיים הגעתי למזלי הרב להיות המנכ"לית השותפה של מהפך-تغيير.

 

העשייה של מהפך-تغيير נוגעת בחלק מאוד מוזנח בזירה הציבורית בישראל: האפשרות לסולידריות בין הפריפריה היהודית והפלסטינית בישראל. מעבר להזנחה הכללית של הפריפריה הגיאוגרפית כלכלית וחברתית בישראל – יש גם הזנחה מאוד ספציפית שנוגעת לתכניות של חברה משותפת. תכניות החברה המשותפת האלו כמעט אף פעם לא בוחרות בפריפריה כקהל יעד. להפך – ההנחה והמסר המשודר ללא הפסקה היא שיש יריבות טבעית ונצחית בין הפריפרייה היהודית והפלסטינית. במהפך-تغيير אנחנו עובדות על הסולידריות הזאת בדיוק והיא אפילו לא מצריכה מאמץ כזה גדול – אחד המפתחות לחברה משותפת בישראל נמצא באינטרסים המשותפים הטבעיים של הפריפריה הפלסטינית והיהודית.

 

"אין לי הפריווילגיה להתעייף"

פידא: השם שלי הוא שם מאוד פוליטי ומאוד פלסטיני , המשמעות של השם היא הקרבה והוא מאוד מזוהה עם המאבק של העם הפלסטיני. עם השנים, הפמיניסטי והחברתי הפכו להיות חלק יותר משמעותי מהעשייה היומיומית שלי. המאבק הראשון שלי היה להוציא את הבנות בכיתה שלי לטיול שנתי באילת, שזה אומר לישון מחוץ לבית. למדתי בבית ספר ממשלתי, של שכבות מוחלשות ויותר מסורתיות וזה היה מאוד משונה שהבנות יצאו לטיול וישנו מחוץ לבית. בסוף יצאנו 7 בנות וזה היה מאוד משמח בעיני.

להיות פלסטינית ופמיניסטית זה הרכב הזהויות הכי מאתגר שיכול להיות ביום-יום בחיים של אישה בישראל. להיות גם אמא וקרייריסטית זה עוד שני אתגרים קשים. אני מרגישה שאין לי הפריווילגיה להתעייף ולהגיד שאני לא יכולה. אני גם לא יודעת משהו אחר וכנראה גם לא רוצה לדעת משהו אחר.

 

פתיחת הסמינר - תושבות 640 

 

איך הגעתן לניהול המשותף במהפך?

פידא: בלימודים לתואר שני למדה איתי חולוד אדריס, המנהלת הקודמת של מהפך-تغيير ושנתיים נסענו ביחד וכל הדרך היא נדנדה לי "את צריכה להיות במהפך". כלומר, יותר נכון להגיד שמהפך-تغيير הגיעה אלי. אני זוכרת את הרגע, ביום הראשון שליבעבודה במהפך , כשאישה חרדית מקרית יובל אמרה – "אה, את המנהלת הפלסטינית החדשה? ברוכה הבאה". זה משהו שמלווה אותי – זו היתה הפעם הראשונה שאישה מאוד שונה ממני, מברכת אותי בחום ומקבלת את הזהות שלי.

 

בהמשך הבנתי שזה אחד הדברים הייחודיים במהפך. מה שעוד עשה לי את זה במהפך זו השותפות המאוד עמוקה עם הנשים, הילדים, הסטודנטים. לא שותפות של "אני באה לתת שירות" או "אני יודעת ורוצה ללמד אתכם" אלא מרחב שבו כולם לומדים ולומדות ביחד. מדהים ומשמעותי לנהל בשותפות עם אישה, ועוד אישה יהודיה, במציאות המאוד לא פשוטה של החיים כאן.   

 

שרית: כשבאתי לראיון, באתי כי חיפשתי עבודה. סבא שלי היה תושב פלורנטין הרבה שנים, אבא שלי גדל בפלורנטין. במהפך-تغيير התושבות של הקהילות הן חלק מתהליך בחירת המנהל ואחד הראיונות היה איתן. ישבתי שם מולן, בראיון, 4 פעילות ונציג של צוות מהפך-تغيير. הן שאלו אותי שאלות על עצמי ועל התכניות שלי ותוך כדי קרה לי משהו שלא קרה לי בשני הראיונות הקודמים עם הוועד והצוות. פתאום הבנתי שלא סתם באתי לראיון עבודה, אלא שאני ממש רוצה לעבוד פה. התרגלתי לחשוב על קהילות מוחלשות כעל משהו שאני רוצה לעזור לו, ולא כעל משהו שאני יכולה להיות שותפה שלו, לא כעל משהו שהוא בעל פוטנציאל לכוח אדיר. איפה עוד יש שותפות כל כך מלאה?

 

ניהול בשותפות – גדילה גם בעת אי-הסכמה

שרית: הניהול המשותף חשוב מאוד בעיני. גם כשיש אי הסכמה, זה מקום של הרחבה, גם כשהוא לא נעים, כשיש משבר. דרך השותפות את נהיית מודעת לנקודות העיוורות של עצמך. הפרויקטים המעולים ביותר שעשינו במהפך-تغييرנבעו מרגעים שבהם פידא ואני חשבנו דברים שונים לגמרי ולאט לאט יצרו גירסה שלישית ששתינו אהבנו.

 

פידא: במהלך מלחמת צוק איתן התקיים מפגש מאוד מרגש של התושבות שלנו. זה היה מפגש של 30-40 נשים מקהילות מוחלשות בכל הארץ והמשפט האחרון שלהן היה "אנחנו רוצות שלום, אנחנו רוצות להירגע ואנחנו רוצות חיים יותר טובים לנו ולילדים שלנו". כבר המון שנים שאני פעילת שלום אבל עוד לא יצא לי לשבת עם נשים ואנשים שעוצבו על ידי חוויות חיים והשקפות כל כך שונות משלי ולראות שגם הם רוצים שלום, משהו שקל לפספס כשמסתכלים רק על הזהות המפלגתית של מישהו. המפגש הזה היה הרבה יותר מאתגר מכל הפגנה עם מאות אנשים. משפט שאמרה ענת ברכה שהשתתפו בו ונשאר איתי – "זו מלחמה של גברים ואנחנו לא רוצות להיות חלק ממנה."

 

מהפך סדנא 640

סדנא של מהפך--تغيير 

 

ספרו לנו קצת על מהפך-תע'ייר ועל פרויקט 'האוניברסיטה הקהילתית'

האוניברסיטה הקהילתית למנהיגות נשים מפגישה בין נשים יהודיות ופלסטיניות מקהילות מוחלשות על מנת ללמוד, ללמד ולצמוח יחד כמנהיגות קהילתיות. המשתתפות בתכנית לומדות על היבטים שונים של ארגון קהילתי, כגון איתור ומינוף משאבים קהילתיים, מיומנויות תקשורת, נראות לפרויקטים בקהילה, פיתוח מנהיגות ועוד.

 

פידא: המטרה של האוניברסיטה הקהילתית היא לבנות מנהיגות בקרב נשים בשכבות המוחלשות בישראל, לחבר אותן דרך מפגשים ארציים בתוך אוניברסיטאות. אם להתחבר למסוגלות ששרית דיברה עליה קודם – כשאחת התושבות נשאלה, "מה זו הצלחה מבחינתכן?" היא אמרה: "שבעוד 10 שנים אני אוכל לנהל את מהפך-تغيير, אני ועוד תושבת פלסטינית."

 

שרית: חשבנו על האוניברסיטה הקהילתית בהקשר של כל מיני קהלים – נשים, סטודנטים, בוגרים, עם התאמה לכל קהל. עם הנשים, למשל, היינו רוצות לשים דגש על ההיבט הפרקטי. המודל הזה של לימוד מרוכז, לצורך אקטיביזם, העצמה ומנהיגות נולד מתוך האוניברסיטה הקהילתית ויצר לנו רשתות של קשרים בתוך האוניברסיטאות, עם שותפים של הקהילות שלנו. אנחנו כל הזמן מחפשות דרכים לשכפל אותו, גם עם קהלים אחרים וגם בתכניות אחרות שלנו.

 

שרית: חשוב לזכור שהתהליכים במהפך ארוכי טווח, לפעמים לוקח שנים להתניע אותם. מבחינתנו, הצלחה של התכנית היא כאשר משתתפות הופכות להיות סוכנות של שינוי ומובילות תהליכים חברתיים מהותיים. מונא ערוק, למשל, התחילה את הפעילות שלה במהפך-تغيير כחלק מקהילת ממהפך-تغيير ביפיע והפכה לרכזת בתכנית, והיא אחת הרכזות הטובות שלנו. מונא, יחד עם פעילה נוספת, שרה סלע זכו ביום האישה הבינ"ל להוקרה בטקס בכנסת על פעילותן למען נשים בישראל. בנוסף זכתה מונא גם בפרס יפה לנדון יערי השנה. היום מונא היא דמות מפתח בארגון ובשיתופי הפעולה שלנו עם אוניברסיטאות.

 

פידא: משתתפת נוספת בתכנית, שרה סלע מובילה היום במהפך את המאבק על קצבת הזקנה. היו לנו 2 משתתפות שהיו להם משפחתונים בכפר מנדא אבל הן לא יצאו להפגנות או השתתפו במאבק המשפחתונים. כתוצאה מהאוניברסיטה הקהילתית, הן התחילו להיות מאוד פעילות כנציגות כפר מנדא בפורום הארצי של מפעילות המשפחתונים. אחת הנשים, מנצרת, התחילה ללמוד לבד באוניברסיטה הפתוחה (המפגשים של מהפך היו בקמפוס של האוניברסיטה הפתוחה).

 

מונא ערוק ושרה סלע 500

 מונא ערוק ושרה סלע בטקס בכנסת על פעילותן למען נשים בישראל

 

שיתופי פעולה בקהילה ובאקדמיה

 פידא: יש קשר עמוק ומדהים בין האוניברסיטה הקהילתית ובין פרויקט 'הזדמנות שנייה'. במסגרת מפגש של האוניברסיטה הקהילתית הכנסנו 30 נשים ערביות, שרואים את הזהות הערבית של 99% מהן – דרך שער אחד בבר אילן יום אחרי הבחירות שבהן ביבי אמר "הערבים נוהרים לקלפיות" (השומר ראה אותן נוהרות לתוך האוניברסיטה) – זו היתה חוויה מעצימה וקשה גם לשומר, גם בתוך הקמפוס וגם לנשים. זה נתן להן המון כוח. הכניסה לבר אילן היתה מאוד סימבולית, משמעותית וקשה, אבל היתה כניסה, נכנסו למקום שלא חשבנו שנוכל להיות בו.

האוניברסיטה הקהילתית הולידה המון שיתופי פעולה, היום אנחנו ממשיכות בשת"פ עם בי"ס לעבודה סוציאלית בתל אביב. סטודנטים שלומדים עבודה קהילתית, במגע ובמפגש מתמיד עם מהפך ועם העשייה של מהפך בתל אביב.

 

איזה עצות יש לכן לפעילות צעירות או בעשייה הפמיניסטית או בגיל?

העצות שלנו קשורות לחוויות הלמידה האישיות שלנו; ראשית, בכל אחת ואחד מאיתנו טמונים קיבעונות, הנחות יסוד ותפיסות גזעניות; כולנו לפעמים חושבות בתוך קופסא שמישהו אחר בנה.

שנית, כל  מחלוקת וחוסר הסכמה בתוך העולם הפמיניסטי ועם שותפים ושותפות בכלל, היא איזושהי התחלה והזדמנות לשותפות חדשה וללמידה, להתרחבות ולגדילה.

 

יש לנו 3 משאלות:

  1. אנחנו רוצות לגדל ילדות בלי פחד מסרטוני וידאו, חנויות בגדים וחנויות צעצועים
  2. לחיות בעולם שלא מעפעפים בו בהפתעה אם אישה בת חמישים מתחילה ללמוד באוניברסיטה
  3. אנחנו מאחלות לנו ולכולם שהפמיניזם יאיר את עיני כולנו לעוד עוולות, חוסר שוויון ויוביל אותנו לחברה משותפת, וחופשיה ולא כובשת.

 

מהפך תמונת סיום